פסק-דין בתיק ת"א 4133-06

התובענה:

1.            תובענה כספית ע"ס 12,000 ש"ח וכן תובענה לקבל צו עשה לפיו תחוייב הנתבעת - עיריית עכו, לבנות מחצית מושכר (מחסן) שהיא הרסה הנמצא בעכו העתיקה 10/148 (חלקה 148 בגוש 18010) (להלן: "המחסן") או לחילופין, במידה ולא ניתן לבנות אותה מחצית מחסן, לשלם לתובעים - אימא ובנה, פיצויים נוספים בסך של 110,000 ש"ח.

נטען בכתב התביעה המתוקן, שתוקן בפעם השנייה ביום 1/9/08, כי התובעים הינם דיירים מוגנים במחסן המשמש לאחסון ציוד.

התובעים טענו כי שטח המחסן הוא 85 מ"ר, אף כי בהסכם השכירות שבין הצדדים, משנת 1973, נרשם כי שטחו הוא 45 מ"ר בלבד וכי הם משלמים דמי שכירות לפי השטח המוגדל הנ"ל.

התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את חובתה, כבעלים של המחסן, לתחזקו ולתקן את הטעון תיקון בו, לרבות  חיזוק התקרה וכי התעלמה מהתראות רבות שלהם על הופעת סדקים בקירות המחסן ובתקרתו ואף התעלמה מחוות דעת שהיא עצמה הזמינה בדבר חובת חיזוק המבנה בעלות של 8,000 $.

כתוצאה ממחדליה הנ"ל של הנתבעת, כך טענו התובעים, קרס הגג של המחסן ונגרמו נזקים לתכולתו של המחסן.

התובעים טענו כי הנתבעת הגדילה לעשות כאשר לאחר מכן הביאה דחפורים והרסה את המחצית הקדמית של המחסן המזרחית, המהווה 50% משטחו, כל זאת ללא מתן התראה או הודעה מוקדמת.

התובעים אף טענו כי כתוצאה מהריסת מחצית המחסן והשארתו הפקר ברשות הרבים, נגנב להם ציוד רב מהמחסן וכי הוא נחשף לשמש ולגשם, כך שניזוק ציוד רב שבו.

התובעים סיכמו וטענו כי הריסת מחצית המחסן על ידי הנתבעת מהווה מעשה בלתי חוקי, שגרם להם לנזקים, כך שיש לחייב את הנתבעת במלוא הסעדים אשר בכתב התביעה.

ההגנה:

2.            הנתבעת הגישה כתב הגנה אשר בו הכחישה את כל פרטי החיוב המיוחסים לה.

ראשית טענה הנתבעת שיש לדחות את התובענה עקב חוסר סמכות עניינית, הואיל והתובענה "תוקפת" מעשה מינהלי של הנתבעת, כאשר הסמכות העניינית לכך היא לבית המשפט לעניינים מנהליים, למצער לגבי הסעד של החזר המצב לקדמותו, היינו בניית מחצית המחסן מחדש.

כן טענה הנתבעת לחוסר תום לב מובהק של התובעים, כאשר התוספת שנהרסה בשטח של 26 מ"ר, שבנייתה מאוחרת למבנה המקורי של המחסן, נבנתה ע"י התובעים או מי מטעמם ללא היתר בנייה וללא הסכמת הנתבעת.

תוספת הבנייה הנ"ל שנהרסה, להבדיל מהמחסן המקורי, היא הרלוונטית לתובענה זו ותקרא להלן: "תוספת הבנייה" או "המחסן שנהרס".

הנתבעת הוסיפה וטענה כי המחסן שנהרס נבנה ללא היתר, היה מסוכן החל משנת 2002 וכי הוא הוכרז כמבנה מסוכן ביום 21/12/03 ע"י הרשות המוסמכת, כך שהיה הכרח להורסו והוא אכן נהרס בחודש 8/06 בהסכמת התובעים וכאשר התובע מס' 2 היה נוכח בעת ההריסה.

הנתבעת הוסיפה כי הריסת תוספת הבנייה היתה מחוייבת המצב והיא פעלה מכוח סמכויותיה ואף חובתה לפי פקודת העיריות וחוקי העזר שלה הנוגעים למבנים מסוכנים.

כן טענה הנתבעת לחוסר יריבות, הואיל והמחסן הושכר עפ"י הסכם שכירות משנת 1973 למר סולומון סטולרו ולא לתובעים שהינם אשתו - אלמנתו ובנו.

מכאן ביקשה הנתבעת לדחות את התובענה ולחייב את התובעים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

הראיות מטעם הצדדים: